Hebrews:
הפרק 10
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו׃
2 ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יהוה׃
3 ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני׃
4 כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך׃
5 וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה׃
6 ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה׃
7 ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים׃
8 ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים׃
9 ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג יהוה לנו׃
10 ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם׃
11 לא כן לכו נא הגברים ועבדו את יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה׃
12 ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד׃
13 ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה׃
14 ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן׃
15 ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים׃
16 וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם׃
17 ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה׃
18 ויצא מעם פרעה ויעתר אל יהוה׃
19 ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים׃
20 ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל׃
21 ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך׃
22 ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים׃
23 לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם׃
24 ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם׃
25 ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו׃
26 וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את יהוה עד באנו שמה׃
27 ויחזק יהוה את לב פרעה ולא אבה לשלחם׃
28 ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות׃
29 ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד ראות פניך׃
English:
"A Plague of Locusts
Then the Lord said to Moses, “Return to Pharaoh and make your demands again. I have made him and his officials stubborn so I can display my miraculous signs among them. I’ve also done it so you can tell your children and grandchildren about how I made a mockery of the Egyptians and about the signs I displayed among them—and so you will know that I am the Lord.”
So Moses and Aaron went to Pharaoh and said, “This is what the Lord, the God of the Hebrews, says: How long will you refuse to submit to me? Let my people go, so they can worship me. If you refuse, watch out! For tomorrow I will bring a swarm of locusts on your country. They will cover the land so that you won’t be able to see the ground. They will devour what little is left of your crops after the hailstorm, including all the trees growing in the fields. They will overrun your palaces and the homes of your officials and all the houses in Egypt. Never in the history of Egypt have your ancestors seen a plague like this one!” And with that, Moses turned and left Pharaoh.
Pharaoh’s officials now came to Pharaoh and appealed to him. “How long will you let this man hold us hostage? Let the men go to worship the Lord their God! Don’t you realize that Egypt lies in ruins?”
So Moses and Aaron were brought back to Pharaoh. “All right,” he told them, “go and worship the Lord your God. But who exactly will be going with you?”
Moses replied, “We will all go—young and old, our sons and daughters, and our flocks and herds. We must all join together in celebrating a festival to the Lord.”
Pharaoh retorted, “The Lord will certainly need to be with you if I let you take your little ones! I can see through your evil plan. Never! Only the men may go and worship the Lord, since that is what you requested.” And Pharaoh threw them out of the palace.
Then the Lord said to Moses, “Raise your hand over the land of Egypt to bring on the locusts. Let them cover the land and devour every plant that survived the hailstorm.”
So Moses raised his staff over Egypt, and the Lord caused an east wind to blow over the land all that day and through the night. When morning arrived, the east wind had brought the locusts. And the locusts swarmed over the whole land of Egypt, settling in dense swarms from one end of the country to the other. It was the worst locust plague in Egyptian history, and there has never been another one like it. For the locusts covered the whole country and darkened the land. They devoured every plant in the fields and all the fruit on the trees that had survived the hailstorm. Not a single leaf was left on the trees and plants throughout the land of Egypt.
Pharaoh quickly summoned Moses and Aaron. “I have sinned against the Lord your God and against you,” he confessed. “Forgive my sin, just this once, and plead with the Lord your God to take away this death from me.”
So Moses left Pharaoh’s court and pleaded with the Lord. The Lord responded by shifting the wind, and the strong west wind blew the locusts into the Red Sea. Not a single locust remained in all the land of Egypt. But the Lord hardened Pharaoh’s heart again, so he refused to let the people go.
A Plague of Darkness
Then the Lord said to Moses, “Lift your hand toward heaven, and the land of Egypt will be covered with a darkness so thick you can feel it.” So Moses lifted his hand to the sky, and a deep darkness covered the entire land of Egypt for three days. During all that time the people could not see each other, and no one moved. But there was light as usual where the people of Israel lived.
Finally, Pharaoh called for Moses. “Go and worship the Lord,” he said. “But leave your flocks and herds here. You may even take your little ones with you.”
“No,” Moses said, “you must provide us with animals for sacrifices and burnt offerings to the Lord our God. All our livestock must go with us, too; not a hoof can be left behind. We must choose our sacrifices for the Lord our God from among these animals. And we won’t know how we are to worship the Lord until we get there.”
But the Lord hardened Pharaoh’s heart once more, and he would not let them go. “Get out of here!” Pharaoh shouted at Moses. “I’m warning you. Never come back to see me again! The day you see my face, you will die!”
“Very well,” Moses replied. “I will never see your face again.”
No comments:
Post a Comment