Hebrews:
הפרק 45
ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו׃
2 ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃
3 ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃
4 ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה׃
5 ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃
6 כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר׃
7 וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃
8 ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים׃
9 מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד׃
10 וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך׃
11 וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך׃
12 והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם׃
13 והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה׃
14 ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו׃
15 וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃
16 והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃
17 ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען׃
18 וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ׃
19 ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם׃
20 ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא׃
21 ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃
22 לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃
23 ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃
24 וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך׃
25 ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם׃
26 ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם׃
27 וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃
28 ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃
English:
Joseph Reveals His Identity
"Joseph could stand it no longer. There were many people in the room, and he said to his attendants, “Out, all of you!” So he was alone with his brothers when he told them who he was. Then he broke down and wept. He wept so loudly the Egyptians could hear him, and word of it quickly carried to Pharaoh’s palace.
“I am Joseph!” he said to his brothers. “Is my father still alive?” But his brothers were speechless! They were stunned to realize that Joseph was standing there in front of them. “Please, come closer,” he said to them. So they came closer. And he said again, “I am Joseph, your brother, whom you sold into slavery in Egypt. But don’t be upset, and don’t be angry with yourselves for selling me to this place. It was God who sent me here ahead of you to preserve your lives. This famine that has ravaged the land for two years will last five more years, and there will be neither plowing nor harvesting. God has sent me ahead of you to keep you and your families alive and to preserve many survivors. So it was God who sent me here, not you! And he is the one who made me an adviser to Pharaoh—the manager of his entire palace and the governor of all Egypt.
“Now hurry back to my father and tell him, ‘This is what your son Joseph says: God has made me master over all the land of Egypt. So come down to me immediately! You can live in the region of Goshen, where you can be near me with all your children and grandchildren, your flocks and herds, and everything you own. I will take care of you there, for there are still five years of famine ahead of us. Otherwise you, your household, and all your animals will starve.’”
Then Joseph added, “Look! You can see for yourselves, and so can my brother Benjamin, that I really am Joseph! Go tell my father of my honored position here in Egypt. Describe for him everything you have seen, and then bring my father here quickly.” Weeping with joy, he embraced Benjamin, and Benjamin did the same. Then Joseph kissed each of his brothers and wept over them, and after that they began talking freely with him.
Pharaoh Invites Jacob to Egypt
The news soon reached Pharaoh’s palace: “Joseph’s brothers have arrived!” Pharaoh and his officials were all delighted to hear this.
Pharaoh said to Joseph, “Tell your brothers, ‘This is what you must do: Load your pack animals, and hurry back to the land of Canaan. Then get your father and all of your families, and return here to me. I will give you the very best land in Egypt, and you will eat from the best that the land produces.’”
Then Pharaoh said to Joseph, “Tell your brothers, ‘Take wagons from the land of Egypt to carry your little children and your wives, and bring your father here. Don’t worry about your personal belongings, for the best of all the land of Egypt is yours.’”
So the sons of Jacob did as they were told. Joseph provided them with wagons, as Pharaoh had commanded, and he gave them supplies for the journey. And he gave each of them new clothes—but to Benjamin he gave five changes of clothes and 300 pieces of silver. He also sent his father ten male donkeys loaded with the finest products of Egypt, and ten female donkeys loaded with grain and bread and other supplies he would need on his journey.
So Joseph sent his brothers off, and as they left, he called after them, “Don’t quarrel about all this along the way!” And they left Egypt and returned to their father, Jacob, in the land of Canaan.
“Joseph is still alive!” they told him. “And he is governor of all the land of Egypt!” Jacob was stunned at the news—he couldn’t believe it. But when they repeated to Jacob everything Joseph had told them, and when he saw the wagons Joseph had sent to carry him, their father’s spirits revived.
Then Jacob exclaimed, “It must be true! My son Joseph is alive! I must go and see him before I die.”
No comments:
Post a Comment