Hebrews:
הפרק 44
ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו׃
2 ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר׃
3 הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃
4 הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה׃
5 הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם׃
6 וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה׃
7 ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה׃
8 הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב׃
9 אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים׃
10 ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים׃
11 וימהרו ויורדו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו׃
12 ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן׃
13 ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה׃
14 ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה׃
15 ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני׃
16 ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו׃
17 ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם׃
18 ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה׃
19 אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח׃
20 ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו׃
21 ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו׃
22 ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת׃
23 ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני׃
24 ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני׃
25 ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל׃
26 ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו׃
27 ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי׃
28 ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה׃
29 ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה׃
30 ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו׃
31 והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃
32 כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים׃
33 ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו׃
34 כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי׃
English:
Joseph’s Silver Cup
"When his brothers were ready to leave, Joseph gave these instructions to his palace manager: “Fill each of their sacks with as much grain as they can carry, and put each man’s money back into his sack. Then put my personal silver cup at the top of the youngest brother’s sack, along with the money for his grain.” So the manager did as Joseph instructed him.
The brothers were up at dawn and were sent on their journey with their loaded donkeys. But when they had gone only a short distance and were barely out of the city, Joseph said to his palace manager, “Chase after them and stop them. When you catch up with them, ask them, ‘Why have you repaid my kindness with such evil? Why have you stolen my master’s silver cup, which he uses to predict the future? What a wicked thing you have done!’”
When the palace manager caught up with the men, he spoke to them as he had been instructed.
“What are you talking about?” the brothers responded. “We are your servants and would never do such a thing! Didn’t we return the money we found in our sacks? We brought it back all the way from the land of Canaan. Why would we steal silver or gold from your master’s house? If you find his cup with any one of us, let that man die. And all the rest of us, my lord, will be your slaves.”
“That’s fair,” the man replied. “But only the one who stole the cup will be my slave. The rest of you may go free.”
They all quickly took their sacks from the backs of their donkeys and opened them. The palace manager searched the brothers’ sacks, from the oldest to the youngest. And the cup was found in Benjamin’s sack! When the brothers saw this, they tore their clothing in despair. Then they loaded their donkeys again and returned to the city.
Joseph was still in his palace when Judah and his brothers arrived, and they fell to the ground before him. “What have you done?” Joseph demanded. “Don’t you know that a man like me can predict the future?”
Judah answered, “Oh, my lord, what can we say to you? How can we explain this? How can we prove our innocence? God is punishing us for our sins. My lord, we have all returned to be your slaves—all of us, not just our brother who had your cup in his sack.”
“No,” Joseph said. “I would never do such a thing! Only the man who stole the cup will be my slave. The rest of you may go back to your father in peace.”
Judah Speaks for His Brothers
Then Judah stepped forward and said, “Please, my lord, let your servant say just one word to you. Please, do not be angry with me, even though you are as powerful as Pharaoh himself.
“My lord, previously you asked us, your servants, ‘Do you have a father or a brother?’ And we responded, ‘Yes, my lord, we have a father who is an old man, and his youngest son is a child of his old age. His full brother is dead, and he alone is left of his mother’s children, and his father loves him very much.’
“And you said to us, ‘Bring him here so I can see him with my own eyes.’ But we said to you, ‘My lord, the boy cannot leave his father, for his father would die.’ But you told us, ‘Unless your youngest brother comes with you, you will never see my face again.’
“So we returned to your servant, our father, and told him what you had said. Later, when he said, ‘Go back again and buy us more food,’ we replied, ‘We can’t go unless you let our youngest brother go with us. We’ll never get to see the man’s face unless our youngest brother is with us.’
“Then my father said to us, ‘As you know, my wife had two sons, and one of them went away and never returned. Doubtless he was torn to pieces by some wild animal. I have never seen him since. Now if you take his brother away from me, and any harm comes to him, you will send this grieving, white-haired man to his grave.’
“And now, my lord, I cannot go back to my father without the boy. Our father’s life is bound up in the boy’s life. If he sees that the boy is not with us, our father will die. We, your servants, will indeed be responsible for sending that grieving, white-haired man to his grave. My lord, I guaranteed to my father that I would take care of the boy. I told him, ‘If I don’t bring him back to you, I will bear the blame forever.’
“So please, my lord, let me stay here as a slave instead of the boy, and let the boy return with his brothers. For how can I return to my father if the boy is not with me? I couldn’t bear to see the anguish this would cause my father!”
No comments:
Post a Comment