Hebrews:
הפרק 3
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃
2 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל׃
3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון׃
4 ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון׃
5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃
6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃
7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃
8 וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃
9 ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה׃
10 ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא׃
11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת׃
12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל׃
13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃
14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך׃
15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃
16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׃
17 ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃
18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה׃
19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃
20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי׃
21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃
22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃
23 וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם׃
24 ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים׃
English:
"The Man and Woman Sin
The serpent was the shrewdest of all the wild animals the Lord God had made. One day he asked the woman, “Did God really say you must not eat the fruit from any of the trees in the garden?”
“Of course we may eat fruit from the trees in the garden,” the woman replied. “It’s only the fruit from the tree in the middle of the garden that we are not allowed to eat. God said, ‘You must not eat it or even touch it; if you do, you will die.’”
“You won’t die!” the serpent replied to the woman. “God knows that your eyes will be opened as soon as you eat it, and you will be like God, knowing both good and evil.”
The woman was convinced. She saw that the tree was beautiful and its fruit looked delicious, and she wanted the wisdom it would give her. So she took some of the fruit and ate it. Then she gave some to her husband, who was with her, and he ate it, too. At that moment their eyes were opened, and they suddenly felt shame at their nakedness. So they sewed fig leaves together to cover themselves.
When the cool evening breezes were blowing, the man and his wife heard the Lord God walking about in the garden. So they hid from the Lord God among the trees. Then the Lord God called to the man, “Where are you?”
He replied, “I heard you walking in the garden, so I hid. I was afraid because I was naked.”
“Who told you that you were naked?” the Lord God asked. “Have you eaten from the tree whose fruit I commanded you not to eat?”
The man replied, “It was the woman you gave me who gave me the fruit, and I ate it.”
Then the Lord God asked the woman, “What have you done?”
“The serpent deceived me,” she replied. “That’s why I ate it.”
Then the Lord God said to the serpent,
“Because you have done this, you are cursed
more than all animals, domestic and wild.
You will crawl on your belly,
groveling in the dust as long as you live.
And I will cause hostility between you and the woman,
and between your offspring and her offspring.
He will strike your head,
and you will strike his heel.”
Then he said to the woman,
“I will sharpen the pain of your pregnancy,
and in pain you will give birth.
And you will desire to control your husband,
but he will rule over you.”
And to the man he said,
“Since you listened to your wife and ate from the tree
whose fruit I commanded you not to eat,
the ground is cursed because of you.
All your life you will struggle to scratch a living from it.
It will grow thorns and thistles for you,
though you will eat of its grains.
By the sweat of your brow
will you have food to eat
until you return to the ground
from which you were made.
For you were made from dust,
and to dust you will return.”
Paradise Lost: God’s Judgment
Then the man—Adam—named his wife Eve, because she would be the mother of all who live. And the Lord God made clothing from animal skins for Adam and his wife.
Then the Lord God said, “Look, the human beings have become like us, knowing both good and evil. What if they reach out, take fruit from the tree of life, and eat it? Then they will live forever!” So the Lord God banished them from the Garden of Eden, and he sent Adam out to cultivate the ground from which he had been made. After sending them out, the Lord God stationed mighty cherubim to the east of the Garden of Eden. And he placed a flaming sword that flashed back and forth to guard the way to the tree of life."
No comments:
Post a Comment