Follow:

     Follow Action For Jesus Lifestyle on:

1.  https://actionforjesuslifestyle.blogspot.com

AND

2.  https://tersduvenage73.wixsite.com/website-1

AND

3.  My Amazon's Author Page:

https://www.amazon.com/author/faithactivitybooks

Psalm 46: Hebrews and English:

 Hebrews:

הפרק 46

למנצח לבני קרח על עלמות שיר אלהים לנו מחסה ועז עזרה בצרות נמצא מאד׃

2 על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים׃

3 יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בגאותו סלה׃

4 נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדש משכני עליון׃

5 אלהים בקרבה בל תמוט יעזרה אלהים לפנות בקר׃

6 המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ׃

7 יהוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה׃

8 לכו חזו מפעלות יהוה אשר שם שמות בארץ׃

9 משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרף באש׃

10 הרפו ודעו כי אנכי אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃

11 יהוה צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה׃

English:

Psalm 46

"For the choir director: A song of the descendants of Korah, to be sung by soprano voices.

God is our refuge and strength,

    always ready to help in times of trouble.

So we will not fear when earthquakes come

    and the mountains crumble into the sea.

Let the oceans roar and foam.

    Let the mountains tremble as the waters surge! Interlude

A river brings joy to the city of our God,

    the sacred home of the Most High.

God dwells in that city; it cannot be destroyed.

    From the very break of day, God will protect it.

The nations are in chaos,

    and their kingdoms crumble!

God’s voice thunders,

    and the earth melts!

The Lord of Heaven’s Armies is here among us;

    the God of Israel is our fortress. Interlude

Come, see the glorious works of the Lord:

    See how he brings destruction upon the world.

He causes wars to end throughout the earth.

    He breaks the bow and snaps the spear;

    he burns the shields with fire.

“Be still, and know that I am God!

    I will be honored by every nation.

    I will be honored throughout the world.”

The Lord of Heaven’s Armies is here among us;

    the God of Israel is our fortress."

John 17: Hebrews and English:

 Hebrews:

הפרק 17

את אלה דבר ישוע וישא עיניו השמימה ויאמר אבי הנה באה השעה פאר את בנך למען גם בנך יפארך׃

2 כאשר נתת לו השלטן על כל בשר למען יתן חיי עולמים לכל אשר נתת לו׃

3 ואלה הם חיי העולמים לדעת אתך אשר אתה לבדך אל אמת ואת ישוע המשיח אשר שלחת׃

4 אני פארתיך בארץ כליתי פעלך אשר צויתני לעשות׃

5 ועתה פארני אתה אבי עמך בכבוד אשר היה לי עמך טרם היות העולם׃

6 את שמך הודעתי לבני האדם אשר נתתם לי מתוך העולם לך היו ולי נתת אתם ואת דברך נצרו׃

7 ועתה ידעו כי כל אשר נתת לי מעמך הוא׃

8 כי הדברים אשר נתת לי נתתי להם והם קבלום ויכירו באמת כי מעמך יצאתי ויאמינו כי אתה שלחתני׃

9 אני בעדם אעתיר לך לא בעד העולם אעתיר כי אם בעד אלה אשר נתת לי כי לך המה׃

10 וכל אשר לי לך הוא ושלך שלי ונתפארתי בהם׃

11 ואני אינני עוד בעולם והם בעולם המה ואני בא אליך אבי הקדוש נצר בשמך את אשר נתתם לי למען יהיו אחד כמנו׃

12 בהיותי עמהם בעולם אני נצרתי אתם בשמך את אשר נתתם לי שמרתי ולא אבד מהם איש זולתי בן האבדון למלאת דבר הכתוב׃

13 ועתה הנני בא אליך ואלה אני מדבר בעולם למען תמלא להם שמחתי בקרבם׃

14 אני נתתי להם את דברך והעולם שנא אתם יען כי לא מן העולם המה כאשר גם אנכי לא מן העולם אני׃

15 ולא אעתיר לך אשר תקחם מן העולם רק שתצרם מן הרע׃

16 מן העולם אינמו כאשר גם אנכי אינני מן העולם׃

17 קדש אתם באמתך דברך אמת הוא׃

18 כאשר אתה שלחת אתי אל העולם כן גם אני שלחתי אתם אל העולם׃

19 והתקדשתי בעדם למען יהיו גם הם מקדשים באמת׃

20 אולם לא לבד בעד אלה אנכי מעתיר לך כי אם גם בעד המאמינים בי על פי דברם׃

21 למען יהיו כלם אחד כאשר אתה אבי בי אתה ואני בך והיו גם המה בנו כאשר למען יאמין העולם כי אתה שלחתני׃

22 ואני נתתי להם את הכבוד אשר נתת לי למען יהיו אחד כאשר אנחנו אחד נחנו׃

23 אני בהם ואתה בי למען יהיו משלמים לאחד ולמען ידע העולם כי אתה שלחתני ואהבת אתם כאשר אהבתני׃

24 אבי חפצתי כי גם הם אשר נתתם לי יהיו עמי באשר אהיה אני למען יחזו את כבודי אשר נתת לי כי אהבתני לפני מוסדות עולם׃

25 אבי הצדיק הן העולם לא ידעך ואני ידעתיך ואלה הכירו כי אתה שלחתני׃

26 ואני הודעתים את שמך ואוסיף להודיעם למען תהיה בם האהבה אשר אהבתני ואני אהיה בהם׃

English:

The Prayer of Jesus

After saying all these things, Jesus looked up to heaven and said, “Father, the hour has come. Glorify your Son so he can give glory back to you.  For you have given him authority over everyone. He gives eternal life to each one you have given him.  And this is the way to have eternal life—to know you, the only true God, and Jesus Christ, the one you sent to earth.  I brought glory to you here on earth by completing the work you gave me to do.  Now, Father, bring me into the glory we shared before the world began.

“I have revealed you to the ones you gave me from this world. They were always yours. You gave them to me, and they have kept your word.  Now they know that everything I have is a gift from you,  for I have passed on to them the message you gave me. They accepted it and know that I came from you, and they believe you sent me.

“My prayer is not for the world, but for those you have given me, because they belong to you.  All who are mine belong to you, and you have given them to me, so they bring me glory.  Now I am departing from the world; they are staying in this world, but I am coming to you. Holy Father, you have given me your name; now protect them by the power of your name so that they will be united just as we are.  During my time here, I protected them by the power of the name you gave me. I guarded them so that not one was lost, except the one headed for destruction, as the Scriptures foretold.

“Now I am coming to you. I told them many things while I was with them in this world so they would be filled with my joy.  I have given them your word. And the world hates them because they do not belong to the world, just as I do not belong to the world.  I’m not asking you to take them out of the world, but to keep them safe from the evil one.  They do not belong to this world any more than I do.  Make them holy by your truth; teach them your word, which is truth.  Just as you sent me into the world, I am sending them into the world.  And I give myself as a holy sacrifice for them so they can be made holy by your truth.

“I am praying not only for these disciples but also for all who will ever believe in me through their message.  I pray that they will all be one, just as you and I are one—as you are in me, Father, and I am in you. And may they be in us so that the world will believe you sent me.

“I have given them the glory you gave me, so they may be one as we are one.  I am in them and you are in me. May they experience such perfect unity that the world will know that you sent me and that you love them as much as you love me.  Father, I want these whom you have given me to be with me where I am. Then they can see all the glory you gave me because you loved me even before the world began!

“O righteous Father, the world doesn’t know you, but I do; and these disciples know you sent me.  I have revealed you to them, and I will continue to do so. Then your love for me will be in them, and I will be in them.”

Mark 5: Hebrews and English:

 Hebrews:

הפרק 5

ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃

2 והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃

3 ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃

4 כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃

5 ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃

6 ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃

7 ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃

8 כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃

9 וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃

10 ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃

11 ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃

12 ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃

13 וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃

14 וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃

15 ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃

16 ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃

17 ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃

18 ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃

19 ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃

20 וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃

21 וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃

22 והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃

23 ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃

24 וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃

25 ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃

26 והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃

27 ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃

28 כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃

29 וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃

30 וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃

31 ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃

32 ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃

33 ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃

34 ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

35 עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃

36 וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃

37 ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃

38 ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃

39 ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃

40 וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃

41 ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃

42 ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃

43 ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃

English:

"Jesus Heals a Demon-Possessed Man

So they arrived at the other side of the lake, in the region of the Gerasenes.  When Jesus climbed out of the boat, a man possessed by an evil spirit came out from the tombs to meet him.  This man lived in the burial caves and could no longer be restrained, even with a chain.  Whenever he was put into chains and shackles—as he often was—he snapped the chains from his wrists and smashed the shackles. No one was strong enough to subdue him.  Day and night he wandered among the burial caves and in the hills, howling and cutting himself with sharp stones.

When Jesus was still some distance away, the man saw him, ran to meet him, and bowed low before him.  With a shriek, he screamed, “Why are you interfering with me, Jesus, Son of the Most High God? In the name of God, I beg you, don’t torture me!”  For Jesus had already said to the spirit, “Come out of the man, you evil spirit.”

Then Jesus demanded, “What is your name?”

And he replied, “My name is Legion, because there are many of us inside this man.”  Then the evil spirits begged him again and again not to send them to some distant place.

There happened to be a large herd of pigs feeding on the hillside nearby.  “Send us into those pigs,” the spirits begged. “Let us enter them.”

So Jesus gave them permission. The evil spirits came out of the man and entered the pigs, and the entire herd of about 2,000 pigs plunged down the steep hillside into the lake and drowned in the water.

The herdsmen fled to the nearby town and the surrounding countryside, spreading the news as they ran. People rushed out to see what had happened.  A crowd soon gathered around Jesus, and they saw the man who had been possessed by the legion of demons. He was sitting there fully clothed and perfectly sane, and they were all afraid.  Then those who had seen what happened told the others about the demon-possessed man and the pigs.  And the crowd began pleading with Jesus to go away and leave them alone.

As Jesus was getting into the boat, the man who had been demon possessed begged to go with him.  But Jesus said, “No, go home to your family, and tell them everything the Lord has done for you and how merciful he has been.”  So the man started off to visit the Ten Towns of that region and began to proclaim the great things Jesus had done for him; and everyone was amazed at what he told them.

Jesus Heals in Response to Faith

Jesus got into the boat again and went back to the other side of the lake, where a large crowd gathered around him on the shore.  Then a leader of the local synagogue, whose name was Jairus, arrived. When he saw Jesus, he fell at his feet,  pleading fervently with him. “My little daughter is dying,” he said. “Please come and lay your hands on her; heal her so she can live.”

Jesus went with him, and all the people followed, crowding around him.  A woman in the crowd had suffered for twelve years with constant bleeding.  She had suffered a great deal from many doctors, and over the years she had spent everything she had to pay them, but she had gotten no better. In fact, she had gotten worse.  She had heard about Jesus, so she came up behind him through the crowd and touched his robe.  For she thought to herself, “If I can just touch his robe, I will be healed.”  Immediately the bleeding stopped, and she could feel in her body that she had been healed of her terrible condition.

Jesus realized at once that healing power had gone out from him, so he turned around in the crowd and asked, “Who touched my robe?”

His disciples said to him, “Look at this crowd pressing around you. How can you ask, ‘Who touched me?’”

But he kept on looking around to see who had done it.  Then the frightened woman, trembling at the realization of what had happened to her, came and fell to her knees in front of him and told him what she had done.  And he said to her, “Daughter, your faith has made you well. Go in peace. Your suffering is over.”

While he was still speaking to her, messengers arrived from the home of Jairus, the leader of the synagogue. They told him, “Your daughter is dead. There’s no use troubling the Teacher now.”

But Jesus overheard them and said to Jairus, “Don’t be afraid. Just have faith.”

Then Jesus stopped the crowd and wouldn’t let anyone go with him except Peter, James, and John (the brother of James).  When they came to the home of the synagogue leader, Jesus saw much commotion and weeping and wailing.  He went inside and asked, “Why all this commotion and weeping? The child isn’t dead; she’s only asleep.”

The crowd laughed at him. But he made them all leave, and he took the girl’s father and mother and his three disciples into the room where the girl was lying.  Holding her hand, he said to her, “Talitha koum,” which means “Little girl, get up!”  And the girl, who was twelve years old, immediately stood up and walked around! They were overwhelmed and totally amazed.  Jesus gave them strict orders not to tell anyone what had happened, and then he told them to give her something to eat."

Exodus 2: Hebrews and English:

 Hebrews:

הפרק 2

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי׃

2 ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים׃

3 ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר׃

4 ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו׃

5 ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה׃

6 ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה׃

7 ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד׃

8 ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד׃

9 ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו׃

10 ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו׃

11 ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו׃

12 ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול׃

13 ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך׃

14 ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר׃

15 וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר׃

16 ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן׃

17 ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם׃

18 ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃

19 ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן׃

20 ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם׃

21 ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה׃

22 ותלד בן ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃

23 ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה׃

24 וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב׃

25 וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים׃

English:

"The Birth of Moses

About this time, a man and woman from the tribe of Levi got married.  The woman became pregnant and gave birth to a son. She saw that he was a special baby and kept him hidden for three months.  But when she could no longer hide him, she got a basket made of papyrus reeds and waterproofed it with tar and pitch. She put the baby in the basket and laid it among the reeds along the bank of the Nile River.  The baby’s sister then stood at a distance, watching to see what would happen to him.

Soon Pharaoh’s daughter came down to bathe in the river, and her attendants walked along the riverbank. When the princess saw the basket among the reeds, she sent her maid to get it for her.  When the princess opened it, she saw the baby. The little boy was crying, and she felt sorry for him. “This must be one of the Hebrew children,” she said.

Then the baby’s sister approached the princess. “Should I go and find one of the Hebrew women to nurse the baby for you?” she asked.

“Yes, do!” the princess replied. So the girl went and called the baby’s mother.

“Take this baby and nurse him for me,” the princess told the baby’s mother. “I will pay you for your help.” So the woman took her baby home and nursed him.

Later, when the boy was older, his mother brought him back to Pharaoh’s daughter, who adopted him as her own son. The princess named him Moses, for she explained, “I lifted him out of the water.”

Moses Escapes to Midian

Many years later, when Moses had grown up, he went out to visit his own people, the Hebrews, and he saw how hard they were forced to work. During his visit, he saw an Egyptian beating one of his fellow Hebrews.  After looking in all directions to make sure no one was watching, Moses killed the Egyptian and hid the body in the sand.

The next day, when Moses went out to visit his people again, he saw two Hebrew men fighting. “Why are you beating up your friend?” Moses said to the one who had started the fight.

The man replied, “Who appointed you to be our prince and judge? Are you going to kill me as you killed that Egyptian yesterday?”

Then Moses was afraid, thinking, “Everyone knows what I did.”  And sure enough, Pharaoh heard what had happened, and he tried to kill Moses. But Moses fled from Pharaoh and went to live in the land of Midian.

When Moses arrived in Midian, he sat down beside a well.  Now the priest of Midian had seven daughters who came as usual to draw water and fill the water troughs for their father’s flocks. But some other shepherds came and chased them away. So Moses jumped up and rescued the girls from the shepherds. Then he drew water for their flocks.

When the girls returned to Reuel, their father, he asked, “Why are you back so soon today?”

“An Egyptian rescued us from the shepherds,” they answered. “And then he drew water for us and watered our flocks.”

“Then where is he?” their father asked. “Why did you leave him there? Invite him to come and eat with us.”

Moses accepted the invitation, and he settled there with him. In time, Reuel gave Moses his daughter Zipporah to be his wife.  Later she gave birth to a son, and Moses named him Gershom, for he explained, “I have been a foreigner in a foreign land.”

Years passed, and the king of Egypt died. But the Israelites continued to groan under their burden of slavery. They cried out for help, and their cry rose up to God.  God heard their groaning, and he remembered his covenant promise to Abraham, Isaac, and Jacob.  He looked down on the people of Israel and knew it was time to act."

Exodus 1: Hebrews and English:

 Hebrews:

הפרק 1

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃

2 ראובן שמעון לוי ויהודה׃

3 יששכר זבולן ובנימן׃

4 דן ונפתלי גד ואשר׃

5 ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃

6 וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא׃

7 ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃

8 ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׃

9 ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃

10 הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ׃

11 וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס׃

12 וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃

13 ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך׃

14 וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך׃

15 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃

16 ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה׃

17 ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים׃

18 ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים׃

19 ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃

20 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃

21 ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים׃

22 ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון׃

English:

"The Israelites in Egypt

These are the names of the sons of Israel (that is, Jacob) who moved to Egypt with their father, each with his family:  Reuben, Simeon, Levi, Judah,  Issachar, Zebulun, Benjamin,  Dan, Naphtali, Gad, and Asher.  In all, Jacob had seventy descendants in Egypt, including Joseph, who was already there.

In time, Joseph and all of his brothers died, ending that entire generation.  But their descendants, the Israelites, had many children and grandchildren. In fact, they multiplied so greatly that they became extremely powerful and filled the land.

Eventually, a new king came to power in Egypt who knew nothing about Joseph or what he had done.  He said to his people, “Look, the people of Israel now outnumber us and are stronger than we are.  We must make a plan to keep them from growing even more. If we don’t, and if war breaks out, they will join our enemies and fight against us. Then they will escape from the country.”

So the Egyptians made the Israelites their slaves. They appointed brutal slave drivers over them, hoping to wear them down with crushing labor. They forced them to build the cities of Pithom and Rameses as supply centers for the king.  But the more the Egyptians oppressed them, the more the Israelites multiplied and spread, and the more alarmed the Egyptians became.  So the Egyptians worked the people of Israel without mercy.  They made their lives bitter, forcing them to mix mortar and make bricks and do all the work in the fields. They were ruthless in all their demands.

Then Pharaoh, the king of Egypt, gave this order to the Hebrew midwives, Shiphrah and Puah: 1“When you help the Hebrew women as they give birth, watch as they deliver.  If the baby is a boy, kill him; if it is a girl, let her live.”  But because the midwives feared God, they refused to obey the king’s orders. They allowed the boys to live, too.

So the king of Egypt called for the midwives. “Why have you done this?” he demanded. “Why have you allowed the boys to live?”

“The Hebrew women are not like the Egyptian women,” the midwives replied. “They are more vigorous and have their babies so quickly that we cannot get there in time.”

So God was good to the midwives, and the Israelites continued to multiply, growing more and more powerful.  And because the midwives feared God, he gave them families of their own.

Then Pharaoh gave this order to all his people: “Throw every newborn Hebrew boy into the Nile River. But you may let the girls live.”

Genesis 35: Hebrews and English:

 Hebrews:

הפרק 35

ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך׃

2 ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם׃

3 ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי׃

4 ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם׃

5 ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב׃

6 ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל הוא וכל העם אשר עמו׃

7 ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו׃

8 ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות׃

9 וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו׃

10 ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל׃

11 ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו׃

12 ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ׃

13 ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו׃

14 ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן׃

15 ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם אלהים בית אל׃

16 ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה׃

17 ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן׃

18 ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין׃

19 ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם׃

20 ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת רחל עד היום׃

21 ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר׃

22 ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר׃

23 בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבלון׃

24 בני רחל יוסף ובנימן׃

25 ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי׃

26 ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם׃

27 ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק׃

28 ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה׃

29 ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו׃

English:

"Jacob’s Return to Bethel

Then God said to Jacob, “Get ready and move to Bethel and settle there. Build an altar there to the God who appeared to you when you fled from your brother, Esau.”

So Jacob told everyone in his household, “Get rid of all your pagan idols, purify yourselves, and put on clean clothing.  We are now going to Bethel, where I will build an altar to the God who answered my prayers when I was in distress. He has been with me wherever I have gone.”

So they gave Jacob all their pagan idols and earrings, and he buried them under the great tree near Shechem.  As they set out, a terror from God spread over the people in all the towns of that area, so no one attacked Jacob’s family.

Eventually, Jacob and his household arrived at Luz (also called Bethel) in Canaan.  Jacob built an altar there and named the place El-bethel (which means “God of Bethel”), because God had appeared to him there when he was fleeing from his brother, Esau.

Soon after this, Rebekah’s old nurse, Deborah, died. She was buried beneath the oak tree in the valley below Bethel. Ever since, the tree has been called Allon-bacuth (which means “oak of weeping”).

Now that Jacob had returned from Paddan-aram, God appeared to him again at Bethel. God blessed him, saying, “Your name is Jacob, but you will not be called Jacob any longer. From now on your name will be Israel.” So God renamed him Israel.

Then God said, “I am El-Shaddai—‘God Almighty.’ Be fruitful and multiply. You will become a great nation, even many nations. Kings will be among your descendants!  And I will give you the land I once gave to Abraham and Isaac. Yes, I will give it to you and your descendants after you.” Then God went up from the place where he had spoken to Jacob.

Jacob set up a stone pillar to mark the place where God had spoken to him. Then he poured wine over it as an offering to God and anointed the pillar with olive oil.  And Jacob named the place Bethel (which means “house of God”), because God had spoken to him there.

The Deaths of Rachel and Isaac

Leaving Bethel, Jacob and his clan moved on toward Ephrath. But Rachel went into labor while they were still some distance away. Her labor pains were intense.  After a very hard delivery, the midwife finally exclaimed, “Don’t be afraid—you have another son!”  Rachel was about to die, but with her last breath she named the baby Ben-oni (which means “son of my sorrow”). The baby’s father, however, called him Benjamin (which means “son of my right hand”).  So Rachel died and was buried on the way to Ephrath (that is, Bethlehem).  Jacob set up a stone monument over Rachel’s grave, and it can be seen there to this day.

Then Jacob traveled on and camped beyond Migdal-eder.  While he was living there, Reuben had intercourse with Bilhah, his father’s concubine, and Jacob soon heard about it.

These are the names of the twelve sons of Jacob:

The sons of Leah were Reuben (Jacob’s oldest son), Simeon, Levi, Judah, Issachar, and Zebulun.

The sons of Rachel were Joseph and Benjamin.

The sons of Bilhah, Rachel’s servant, were Dan and Naphtali.

The sons of Zilpah, Leah’s servant, were Gad and Asher.

These are the names of the sons who were born to Jacob at Paddan-aram.

So Jacob returned to his father, Isaac, in Mamre, which is near Kiriath-arba (now called Hebron), where Abraham and Isaac had both lived as foreigners.  Isaac lived for 180 years.  Then he breathed his last and died at a ripe old age, joining his ancestors in death. And his sons, Esau and Jacob, buried him."