Hebrews:
הפרק 1
ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירחם בן אליהוא בן תחו בן צוף אפרתי׃
2 ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃
3 ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃
4 ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות׃
5 ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃
6 וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה כי סגר יהוה בעד רחמה׃
7 וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃
8 ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃
9 ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל יהוה׃
10 והיא מרת נפש ותתפלל על יהוה ובכה תבכה׃
11 ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו׃
12 והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את פיה׃
13 וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃
14 ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך׃
15 ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את נפשי לפני יהוה׃
16 אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה׃
17 ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו׃
18 ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד׃
19 וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה יהוה׃
20 ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃
21 ויעל האיש אלקנה וכל ביתו לזבח ליהוה את זבח הימים ואת נדרו׃
22 וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את פני יהוה וישב שם עד עולם׃
23 ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אתו אך יקם יהוה את דברו ותשב האשה ותינק את בנה עד גמלה אתו׃
24 ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית יהוה שלו והנער נער׃
25 וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי׃
26 ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל יהוה׃
27 אל הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו׃
28 וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃
English:
"Elkanah and His Family
There was a man named Elkanah who lived in Ramah in the region of Zuph in the hill country of Ephraim. He was the son of Jeroham, son of Elihu, son of Tohu, son of Zuph, of Ephraim. Elkanah had two wives, Hannah and Peninnah. Peninnah had children, but Hannah did not.
Each year Elkanah would travel to Shiloh to worship and sacrifice to the Lord of Heaven’s Armies at the Tabernacle. The priests of the Lord at that time were the two sons of Eli—Hophni and Phinehas. On the days Elkanah presented his sacrifice, he would give portions of the meat to Peninnah and each of her children. And though he loved Hannah, he would give her only one choice portion because the Lord had given her no children. So Peninnah would taunt Hannah and make fun of her because the Lord had kept her from having children. Year after year it was the same—Peninnah would taunt Hannah as they went to the Tabernacle. Each time, Hannah would be reduced to tears and would not even eat.
“Why are you crying, Hannah?” Elkanah would ask. “Why aren’t you eating? Why be downhearted just because you have no children? You have me—isn’t that better than having ten sons?”
Hannah’s Prayer for a Son
Once after a sacrificial meal at Shiloh, Hannah got up and went to pray. Eli the priest was sitting at his customary place beside the entrance of the Tabernacle. Hannah was in deep anguish, crying bitterly as she prayed to the Lord. And she made this vow: “O Lord of Heaven’s Armies, if you will look upon my sorrow and answer my prayer and give me a son, then I will give him back to you. He will be yours for his entire lifetime, and as a sign that he has been dedicated to the Lord, his hair will never be cut.”
As she was praying to the Lord, Eli watched her. Seeing her lips moving but hearing no sound, he thought she had been drinking. “Must you come here drunk?” he demanded. “Throw away your wine!”
“Oh no, sir!” she replied. “I haven’t been drinking wine or anything stronger. But I am very discouraged, and I was pouring out my heart to the Lord. Don’t think I am a wicked woman! For I have been praying out of great anguish and sorrow.”
“In that case,” Eli said, “go in peace! May the God of Israel grant the request you have asked of him.”
“Oh, thank you, sir!” she exclaimed. Then she went back and began to eat again, and she was no longer sad.
Samuel’s Birth and Dedication
The entire family got up early the next morning and went to worship the Lord once more. Then they returned home to Ramah. When Elkanah slept with Hannah, the Lord remembered her plea, and in due time she gave birth to a son. She named him Samuel, for she said, “I asked the Lord for him.”
The next year Elkanah and his family went on their annual trip to offer a sacrifice to the Lord and to keep his vow. But Hannah did not go. She told her husband, “Wait until the boy is weaned. Then I will take him to the Tabernacle and leave him there with the Lord permanently.”
“Whatever you think is best,” Elkanah agreed. “Stay here for now, and may the Lord help you keep your promise.” So she stayed home and nursed the boy until he was weaned.
When the child was weaned, Hannah took him to the Tabernacle in Shiloh. They brought along a three-year-old bull for the sacrifice and a basket of flour and some wine. After sacrificing the bull, they brought the boy to Eli. “Sir, do you remember me?” Hannah asked. “I am the very woman who stood here several years ago praying to the Lord. I asked the Lord to give me this boy, and he has granted my request. Now I am giving him to the Lord, and he will belong to the Lord his whole life.” And they worshiped the Lord there."
No comments:
Post a Comment