Hebrews:
1 ויהי אחריכן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה׃
2 ויבאו ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מעבר לים מארם והנם בחצצון תמר היא עין גדי׃
3 וירא ויתן יהושפט את פניו לדרוש ליהוה ויקרא צום על כל יהודה׃
4 ויקבצו יהודה לבקש מיהוה גם מכל ערי יהודה באו לבקש את יהוה׃
5 ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית יהוה לפני החצר החדשה׃
6 ויאמר יהוה אלהי אבתינו הלא אתה הוא אלהים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב׃
7 הלא אתה אלהינו הורשת את ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אהבך לעולם׃
8 וישבו בה ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר׃
9 אם תבוא עלינו רעה חרב שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע׃
10 ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים כי סרו מעליהם ולא השמידום׃
11 והנה הם גמלים עלינו לבוא לגרשנו מירשתך אשר הורשתנו׃
12 אלהינו הלא תשפט בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו׃
13 וכל יהודה עמדים לפני יהוה גם טפם נשיהם ובניהם׃
14 ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף היתה עליו רוח יהוה בתוך הקהל׃
15 ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר יהוה לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים׃
16 מחר רדו עליהם הנם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל פני מדבר ירואל׃
17 לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת יהוה עמכם יהודה וירושלם אל תיראו ואל תחתו מחר צאו לפניהם ויהוה עמכם׃
18 ויקד יהושפט אפים ארצה וכל יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני יהוה להשתחות ליהוה׃
19 ויקמו הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים להלל ליהוה אלהי ישראל בקול גדול למעלה׃
20 וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם האמינו ביהוה אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו׃
21 ויועץ אל העם ויעמד משררים ליהוה ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו ליהוה כי לעולם חסדו׃
22 ובעת החלו ברנה ותהלה נתן יהוה מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו׃
23 ויעמדו בני עמון ומואב על ישבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית׃
24 ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל ההמון והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה׃
25 ויבא יהושפט ועמו לבז את שללם וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצלו להם לאין משא ויהיו ימים שלושה בזזים את השלל כי רב הוא׃
26 וביום הרבעי נקהלו לעמק ברכה כי שם ברכו את יהוה על כן קראו את שם המקום ההוא עמק ברכה עד היום׃
27 וישבו כל איש יהודה וירושלם ויהושפט בראשם לשוב אל ירושלם בשמחה כי שמחם יהוה מאויביהם׃
28 ויבאו ירושלם בנבלים ובכנרות ובחצצרות אל בית יהוה׃
29 ויהי פחד אלהים על כל ממלכות הארצות בשמעם כי נלחם יהוה עם אויבי ישראל׃
30 ותשקט מלכות יהושפט וינח לו אלהיו מסביב׃
31 וימלך יהושפט על יהודה בן שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת שלחי׃
32 וילך בדרך אביו אסא ולא סר ממנה לעשות הישר בעיני יהוה׃
33 אך הבמות לא סרו ועוד העם לא הכינו לבבם לאלהי אבתיהם׃
34 ויתר דברי יהושפט הראשנים והאחרנים הנם כתובים בדברי יהוא בן חנני אשר העלה על ספר מלכי ישראל׃
35 ואחריכן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל הוא הרשיע לעשות׃
36 ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר׃
37 ויתנבא אליעזר בן דדוהו ממרשה על יהושפט לאמר כהתחברך עם אחזיהו פרץ יהוה את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש׃
English:
"Ammon, Moab, and Mount Seir Defeated
It happened after this that the people of Moab with the people of Ammon, and others with them besides the Ammonites, came to battle against Jehoshaphat. Then some came and told Jehoshaphat, saying, “A great multitude is coming against you from beyond the sea, from Syria; and they are in Hazazon Tamar” (which is En Gedi). And Jehoshaphat feared, and set himself to seek the Lord, and proclaimed a fast throughout all Judah. So Judah gathered together to ask help from the Lord; and from all the cities of Judah they came to seek the Lord.
Then Jehoshaphat stood in the assembly of Judah and Jerusalem, in the house of the Lord, before the new court, and said: “O Lord God of our fathers, are You not God in heaven, and do You not rule over all the kingdoms of the nations, and in Your hand is there not power and might, so that no one is able to withstand You? Are You not our God, who drove out the inhabitants of this land before Your people Israel, and gave it to the descendants of Abraham Your friend forever? And they dwell in it, and have built You a sanctuary in it for Your name, saying, ‘If disaster comes upon us—sword, judgment, pestilence, or famine—we will stand before this temple and in Your presence (for Your name is in this temple), and cry out to You in our affliction, and You will hear and save.’ And now, here are the people of Ammon, Moab, and Mount Seir—whom You would not let Israel invade when they came out of the land of Egypt, but they turned from them and did not destroy them— here they are, rewarding us by coming to throw us out of Your possession which You have given us to inherit. O our God, will You not judge them? For we have no power against this great multitude that is coming against us; nor do we know what to do, but our eyes are upon You.”
Now all Judah, with their little ones, their wives, and their children, stood before the Lord.
Then the Spirit of the Lord came upon Jahaziel the son of Zechariah, the son of Benaiah, the son of Jeiel, the son of Mattaniah, a Levite of the sons of Asaph, in the midst of the assembly. And he said, “Listen, all you of Judah and you inhabitants of Jerusalem, and you, King Jehoshaphat! Thus says the Lord to you: ‘Do not be afraid nor dismayed because of this great multitude, for the battle is not yours, but God’s. Tomorrow go down against them. They will surely come up by the Ascent of Ziz, and you will find them at the end of the brook before the Wilderness of Jeruel. You will not need to fight in this battle. Position yourselves, stand still and see the salvation of the Lord, who is with you, O Judah and Jerusalem!’ Do not fear or be dismayed; tomorrow go out against them, for the Lord is with you.”
And Jehoshaphat bowed his head with his face to the ground, and all Judah and the inhabitants of Jerusalem bowed before the Lord, worshiping the Lord. Then the Levites of the children of the Kohathites and of the children of the Korahites stood up to praise the Lord God of Israel with voices loud and high.
So they rose early in the morning and went out into the Wilderness of Tekoa; and as they went out, Jehoshaphat stood and said, “Hear me, O Judah and you inhabitants of Jerusalem: Believe in the Lord your God, and you shall be established; believe His prophets, and you shall prosper.” And when he had consulted with the people, he appointed those who should sing to the Lord, and who should praise the beauty of holiness, as they went out before the army and were saying:
“Praise the Lord,
For His mercy endures forever.”
Now when they began to sing and to praise, the Lord set ambushes against the people of Ammon, Moab, and Mount Seir, who had come against Judah; and they were defeated. For the people of Ammon and Moab stood up against the inhabitants of Mount Seir to utterly kill and destroy them. And when they had made an end of the inhabitants of Seir, they helped to destroy one another.
So when Judah came to a place overlooking the wilderness, they looked toward the multitude; and there were their dead bodies, fallen on the earth. No one had escaped.
When Jehoshaphat and his people came to take away their spoil, they found among them an abundance of valuables on the dead bodies, and precious jewelry, which they stripped off for themselves, more than they could carry away; and they were three days gathering the spoil because there was so much. And on the fourth day they assembled in the Valley of Berachah, for there they blessed the Lord; therefore the name of that place was called The Valley of Berachah until this day. Then they returned, every man of Judah and Jerusalem, with Jehoshaphat in front of them, to go back to Jerusalem with joy, for the Lord had made them rejoice over their enemies. So they came to Jerusalem, with stringed instruments and harps and trumpets, to the house of the Lord. And the fear of God was on all the kingdoms of those countries when they heard that the Lord had fought against the enemies of Israel. Then the realm of Jehoshaphat was quiet, for his God gave him rest all around.
The End of Jehoshaphat’s Reign
So Jehoshaphat was king over Judah. He was thirty-five years old when he became king, and he reigned twenty-five years in Jerusalem. His mother’s name was Azubah the daughter of Shilhi. And he walked in the way of his father Asa, and did not turn aside from it, doing what was right in the sight of the Lord. Nevertheless the high places were not taken away, for as yet the people had not directed their hearts to the God of their fathers.
Now the rest of the acts of Jehoshaphat, first and last, indeed they are written in the book of Jehu the son of Hanani, which is mentioned in the book of the kings of Israel.
After this Jehoshaphat king of Judah allied himself with Ahaziah king of Israel, who acted very wickedly. And he allied himself with him to make ships to go to Tarshish, and they made the ships in Ezion Geber. But Eliezer the son of Dodavah of Mareshah prophesied against Jehoshaphat, saying, “Because you have allied yourself with Ahaziah, the Lord has destroyed your works.” Then the ships were wrecked, so that they were not able to go to Tarshish."
No comments:
Post a Comment