Hebrews
הפרק 6
ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃
2 וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃
3 הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃
4 ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃
5 ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃
6 ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃
7 ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃
8 ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃
9 רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃
10 ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃
11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃
12 ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃
13 ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃
14 וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃
15 ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃
16 וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃
17 כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃
18 יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃
19 ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃
20 כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃
21 ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃
22 ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃
23 וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃
24 ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃
25 ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃
26 ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃
27 ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃
28 וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃
29 וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃
30 ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃
31 ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃
32 וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃
33 וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃
34 ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃
35 ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃
36 שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃
37 ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃
38 ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃
39 ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃
40 וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃
41 ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃
42 ויאכלו כלם וישבעו׃
43 וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃
44 והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃
45 ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃
46 ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃
47 ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃
48 וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃
49 והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃
50 כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃
51 וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃
52 כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃
53 ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃
54 ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃
55 וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃
56 ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו
English:
"Jesus Rejected at Nazareth
Jesus left that part of the country and returned with his disciples to Nazareth, his hometown. The next Sabbath he began teaching in the synagogue, and many who heard him were amazed. They asked, “Where did he get all this wisdom and the power to perform such miracles?” Then they scoffed, “He’s just a carpenter, the son of Mary and the brother of James, Joseph, Judas, and Simon. And his sisters live right here among us.” They were deeply offended and refused to believe in him.
Then Jesus told them, “A prophet is honored everywhere except in his own hometown and among his relatives and his own family.” And because of their unbelief, he couldn’t do any miracles among them except to place his hands on a few sick people and heal them. And he was amazed at their unbelief.
Jesus Sends Out the Twelve Disciples
Then Jesus went from village to village, teaching the people. And he called his twelve disciples together and began sending them out two by two, giving them authority to cast out evil spirits. He told them to take nothing for their journey except a walking stick—no food, no traveler’s bag, no money. He allowed them to wear sandals but not to take a change of clothes.
“Wherever you go,” he said, “stay in the same house until you leave town. But if any place refuses to welcome you or listen to you, shake its dust from your feet as you leave to show that you have abandoned those people to their fate.”
So the disciples went out, telling everyone they met to repent of their sins and turn to God. And they cast out many demons and healed many sick people, anointing them with olive oil.
The Death of John the Baptist
Herod Antipas, the king, soon heard about Jesus, because everyone was talking about him. Some were saying, “This must be John the Baptist raised from the dead. That is why he can do such miracles.” Others said, “He’s the prophet Elijah.” Still others said, “He’s a prophet like the other great prophets of the past.”
When Herod heard about Jesus, he said, “John, the man I beheaded, has come back from the dead.”
For Herod had sent soldiers to arrest and imprison John as a favor to Herodias. She had been his brother Philip’s wife, but Herod had married her. John had been telling Herod, “It is against God’s law for you to marry your brother’s wife.” So Herodias bore a grudge against John and wanted to kill him. But without Herod’s approval she was powerless, for Herod respected John; and knowing that he was a good and holy man, he protected him. Herod was greatly disturbed whenever he talked with John, but even so, he liked to listen to him.
Herodias’s chance finally came on Herod’s birthday. He gave a party for his high government officials, army officers, and the leading citizens of Galilee. Then his daughter, also named Herodias, came in and performed a dance that greatly pleased Herod and his guests. “Ask me for anything you like,” the king said to the girl, “and I will give it to you.” He even vowed, “I will give you whatever you ask, up to half my kingdom!”
She went out and asked her mother, “What should I ask for?”
Her mother told her, “Ask for the head of John the Baptist!”
So the girl hurried back to the king and told him, “I want the head of John the Baptist, right now, on a tray!”
Then the king deeply regretted what he had said; but because of the vows he had made in front of his guests, he couldn’t refuse her. So he immediately sent an executioner to the prison to cut off John’s head and bring it to him. The soldier beheaded John in the prison, brought his head on a tray, and gave it to the girl, who took it to her mother. When John’s disciples heard what had happened, they came to get his body and buried it in a tomb.
Jesus Feeds Five Thousand
The apostles returned to Jesus from their ministry tour and told him all they had done and taught. Then Jesus said, “Let’s go off by ourselves to a quiet place and rest awhile.” He said this because there were so many people coming and going that Jesus and his apostles didn’t even have time to eat.
So they left by boat for a quiet place, where they could be alone. But many people recognized them and saw them leaving, and people from many towns ran ahead along the shore and got there ahead of them. Jesus saw the huge crowd as he stepped from the boat, and he had compassion on them because they were like sheep without a shepherd. So he began teaching them many things.
Late in the afternoon his disciples came to him and said, “This is a remote place, and it’s already getting late. Send the crowds away so they can go to the nearby farms and villages and buy something to eat.”
But Jesus said, “You feed them.”
“With what?” they asked. “We’d have to work for months to earn enough money to buy food for all these people!”
“How much bread do you have?” he asked. “Go and find out.”
They came back and reported, “We have five loaves of bread and two fish.”
Then Jesus told the disciples to have the people sit down in groups on the green grass. So they sat down in groups of fifty or a hundred.
Jesus took the five loaves and two fish, looked up toward heaven, and blessed them. Then, breaking the loaves into pieces, he kept giving the bread to the disciples so they could distribute it to the people. He also divided the fish for everyone to share. They all ate as much as they wanted, and afterward, the disciples picked up twelve baskets of leftover bread and fish. A total of 5,000 men and their families were fed.
Jesus Walks on Water
Immediately after this, Jesus insisted that his disciples get back into the boat and head across the lake to Bethsaida, while he sent the people home. After telling everyone good-bye, he went up into the hills by himself to pray.
Late that night, the disciples were in their boat in the middle of the lake, and Jesus was alone on land. He saw that they were in serious trouble, rowing hard and struggling against the wind and waves. About three o’clock in the morning Jesus came toward them, walking on the water. He intended to go past them, but when they saw him walking on the water, they cried out in terror, thinking he was a ghost. They were all terrified when they saw him.
But Jesus spoke to them at once. “Don’t be afraid,” he said. “Take courage! I am here!” Then he climbed into the boat, and the wind stopped. They were totally amazed, for they still didn’t understand the significance of the miracle of the loaves. Their hearts were too hard to take it in.
After they had crossed the lake, they landed at Gennesaret. They brought the boat to shore and climbed out. The people recognized Jesus at once, and they ran throughout the whole area, carrying sick people on mats to wherever they heard he was. Wherever he went—in villages, cities, or the countryside—they brought the sick out to the marketplaces. They begged him to let the sick touch at least the fringe of his robe, and all who touched him were healed."
No comments:
Post a Comment