Hebrews:
הפרק 7
ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃
2 ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃
3 וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃
4 ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃
5 כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃
6 וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃
7 ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃
8 כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃
9 וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃
10 וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃
11 ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃
12 הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃
13 וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃
14 ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃
15 ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃
16 ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃
17 ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃
18 ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃
19 ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃
20 ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃
21 בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃
22 ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃
23 ואשרי אשר לא יכשל בי׃
24 ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃
25 ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃
26 ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃
27 זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃
28 כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃
29 וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃
30 אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃
31 ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃
32 דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃
33 כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃
34 ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃
35 ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃
36 ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃
37 והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃
38 ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃
39 וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃
40 ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃
41 שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃
42 ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃
43 ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃
44 ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃
45 נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃
46 בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃
47 לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃
48 ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃
49 ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃
50 ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃
English:
"The Faith of a Roman Officer
When Jesus had finished saying all this to the people, he returned to Capernaum. At that time the highly valued slave of a Roman officer was sick and near death. When the officer heard about Jesus, he sent some respected Jewish elders to ask him to come and heal his slave. So they earnestly begged Jesus to help the man. “If anyone deserves your help, he does,” they said, “for he loves the Jewish people and even built a synagogue for us.”
So Jesus went with them. But just before they arrived at the house, the officer sent some friends to say, “Lord, don’t trouble yourself by coming to my home, for I am not worthy of such an honor. I am not even worthy to come and meet you. Just say the word from where you are, and my servant will be healed. I know this because I am under the authority of my superior officers, and I have authority over my soldiers. I only need to say, ‘Go,’ and they go, or ‘Come,’ and they come. And if I say to my slaves, ‘Do this,’ they do it.”
When Jesus heard this, he was amazed. Turning to the crowd that was following him, he said, “I tell you, I haven’t seen faith like this in all Israel!” And when the officer’s friends returned to his house, they found the slave completely healed.
Jesus Raises a Widow’s Son
Soon afterward Jesus went with his disciples to the village of Nain, and a large crowd followed him. A funeral procession was coming out as he approached the village gate. The young man who had died was a widow’s only son, and a large crowd from the village was with her. When the Lord saw her, his heart overflowed with compassion. “Don’t cry!” he said. Then he walked over to the coffin and touched it, and the bearers stopped. “Young man,” he said, “I tell you, get up.” Then the dead boy sat up and began to talk! And Jesus gave him back to his mother.
Great fear swept the crowd, and they praised God, saying, “A mighty prophet has risen among us,” and “God has visited his people today.” And the news about Jesus spread throughout Judea and the surrounding countryside.
Jesus and John the Baptist
The disciples of John the Baptist told John about everything Jesus was doing. So John called for two of his disciples, and he sent them to the Lord to ask him, “Are you the Messiah we’ve been expecting, or should we keep looking for someone else?”
John’s two disciples found Jesus and said to him, “John the Baptist sent us to ask, ‘Are you the Messiah we’ve been expecting, or should we keep looking for someone else?’”
At that very time, Jesus cured many people of their diseases, illnesses, and evil spirits, and he restored sight to many who were blind. Then he told John’s disciples, “Go back to John and tell him what you have seen and heard—the blind see, the lame walk, those with leprosy are cured, the deaf hear, the dead are raised to life, and the Good News is being preached to the poor.” And he added, “God blesses those who do not fall away because of me.”
After John’s disciples left, Jesus began talking about him to the crowds. “What kind of man did you go into the wilderness to see? Was he a weak reed, swayed by every breath of wind? Or were you expecting to see a man dressed in expensive clothes? No, people who wear beautiful clothes and live in luxury are found in palaces. Were you looking for a prophet? Yes, and he is more than a prophet. John is the man to whom the Scriptures refer when they say,
‘Look, I am sending my messenger ahead of you,
and he will prepare your way before you.’
I tell you, of all who have ever lived, none is greater than John. Yet even the least person in the Kingdom of God is greater than he is!”
When they heard this, all the people—even the tax collectors—agreed that God’s way was right, for they had been baptized by John. But the Pharisees and experts in religious law rejected God’s plan for them, for they had refused John’s baptism.
“To what can I compare the people of this generation?” Jesus asked. “How can I describe them? They are like children playing a game in the public square. They complain to their friends,
‘We played wedding songs,
and you didn’t dance,
so we played funeral songs,
and you didn’t weep.’
For John the Baptist didn’t spend his time eating bread or drinking wine, and you say, ‘He’s possessed by a demon.’ The Son of Man, on the other hand, feasts and drinks, and you say, ‘He’s a glutton and a drunkard, and a friend of tax collectors and other sinners!’ But wisdom is shown to be right by the lives of those who follow it.”
Jesus Anointed by a Sinful Woman
One of the Pharisees asked Jesus to have dinner with him, so Jesus went to his home and sat down to eat. When a certain immoral woman from that city heard he was eating there, she brought a beautiful alabaster jar filled with expensive perfume. Then she knelt behind him at his feet, weeping. Her tears fell on his feet, and she wiped them off with her hair. Then she kept kissing his feet and putting perfume on them.
When the Pharisee who had invited him saw this, he said to himself, “If this man were a prophet, he would know what kind of woman is touching him. She’s a sinner!”
Then Jesus answered his thoughts. “Simon,” he said to the Pharisee, “I have something to say to you.”
“Go ahead, Teacher,” Simon replied.
Then Jesus told him this story: “A man loaned money to two people—500 pieces of silver to one and pieces to the other. But neither of them could repay him, so he kindly forgave them both, canceling their debts. Who do you suppose loved him more after that?”
Simon answered, “I suppose the one for whom he canceled the larger debt.”
“That’s right,” Jesus said. Then he turned to the woman and said to Simon, “Look at this woman kneeling here. When I entered your home, you didn’t offer me water to wash the dust from my feet, but she has washed them with her tears and wiped them with her hair. You didn’t greet me with a kiss, but from the time I first came in, she has not stopped kissing my feet. You neglected the courtesy of olive oil to anoint my head, but she has anointed my feet with rare perfume.
“I tell you, her sins—and they are many—have been forgiven, so she has shown me much love. But a person who is forgiven little shows only little love.” Then Jesus said to the woman, “Your sins are forgiven.”
The men at the table said among themselves, “Who is this man, that he goes around forgiving sins?”
And Jesus said to the woman, “Your faith has saved you; go in peace.”
No comments:
Post a Comment