Hebrews:
הפרק 15
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃
2 עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃
3 יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃
4 מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף׃
5 תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃
6 ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃
7 וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃
8 וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים׃
9 אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃
10 נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃
11 מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃
12 נטית ימינך תבלעמו ארץ׃
13 נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך׃
14 שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃
15 אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃
16 תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית׃
17 תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃
18 יהוה ימלך לעלם ועד׃
19 כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃
20 ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃
21 ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃
22 ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים׃
23 ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה׃
24 וילנו העם על משה לאמר מה נשתה׃
25 ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃
26 ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃
27 ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים׃
English:
"A Song of Deliverance
Then Moses and the people of Israel sang this song to the Lord:
“I will sing to the Lord,
for he has triumphed gloriously;
he has hurled both horse and rider
into the sea.
The Lord is my strength and my song;
he has given me victory.
This is my God, and I will praise him—
my father’s God, and I will exalt him!
The Lord is a warrior;
Yahweh is his name!
Pharaoh’s chariots and army
he has hurled into the sea.
The finest of Pharaoh’s officers
are drowned in the Red Sea.
The deep waters gushed over them;
they sank to the bottom like a stone.
“Your right hand, O Lord,
is glorious in power.
Your right hand, O Lord,
smashes the enemy.
In the greatness of your majesty,
you overthrow those who rise against you.
You unleash your blazing fury;
it consumes them like straw.
At the blast of your breath,
the waters piled up!
The surging waters stood straight like a wall;
in the heart of the sea the deep waters became hard.
“The enemy boasted, ‘I will chase them
and catch up with them.
I will plunder them
and consume them.
I will flash my sword;
my powerful hand will destroy them.’
But you blew with your breath,
and the sea covered them.
They sank like lead
in the mighty waters.
“Who is like you among the gods, O Lord—
glorious in holiness,
awesome in splendor,
performing great wonders?
You raised your right hand,
and the earth swallowed our enemies.
“With your unfailing love you lead
the people you have redeemed.
In your might, you guide them
to your sacred home.
The peoples hear and tremble;
anguish grips those who live in Philistia.
The leaders of Edom are terrified;
the nobles of Moab tremble.
All who live in Canaan melt away;
terror and dread fall upon them.
The power of your arm
makes them lifeless as stone
until your people pass by, O Lord,
until the people you purchased pass by.
You will bring them in and plant them on your own mountain—
the place, O Lord, reserved for your own dwelling,
the sanctuary, O Lord, that your hands have established.
The Lord will reign forever and ever!”
When Pharaoh’s horses, chariots, and charioteers rushed into the sea, the Lord brought the water crashing down on them. But the people of Israel had walked through the middle of the sea on dry ground!
Then Miriam the prophet, Aaron’s sister, took a tambourine and led all the women as they played their tambourines and danced. And Miriam sang this song:
“Sing to the Lord,
for he has triumphed gloriously;
he has hurled both horse and rider
into the sea.”
Bitter Water at Marah
Then Moses led the people of Israel away from the Red Sea, and they moved out into the desert of Shur. They traveled in this desert for three days without finding any water. When they came to the oasis of Marah, the water was too bitter to drink. So they called the place Marah (which means “bitter”).
Then the people complained and turned against Moses. “What are we going to drink?” they demanded. So Moses cried out to the Lord for help, and the Lord showed him a piece of wood. Moses threw it into the water, and this made the water good to drink.
It was there at Marah that the Lord set before them the following decree as a standard to test their faithfulness to him. He said, “If you will listen carefully to the voice of the Lord your God and do what is right in his sight, obeying his commands and keeping all his decrees, then I will not make you suffer any of the diseases I sent on the Egyptians; for I am the Lord who heals you.”
After leaving Marah, the Israelites traveled on to the oasis of Elim, where they found twelve springs and seventy palm trees. They camped there beside the water."
No comments:
Post a Comment