Hebrews:
הפרק 13
וידבר יהוה אל משה לאמר׃
2 קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃
3 ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃
4 היום אתם יצאים בחדש האביב׃
5 והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה׃
6 שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃
7 מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך׃
8 והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃
9 והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃
10 ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃
11 והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃
12 והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃
13 וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃
14 והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃
15 ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה׃
16 והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃
17 ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃
18 ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים׃
19 ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם׃
20 ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃
21 ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה׃
22 לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם׃
English:
"Dedication of the Firstborn
Then the Lord said to Moses, “Dedicate to me every firstborn among the Israelites. The first offspring to be born, of both humans and animals, belongs to me.”
So Moses said to the people, “This is a day to remember forever—the day you left Egypt, the place of your slavery. Today the Lord has brought you out by the power of his mighty hand. (Remember, eat no food containing yeast.) On this day in early spring, in the month of Abib, you have been set free. You must celebrate this event in this month each year after the Lord brings you into the land of the Canaanites, Hittites, Amorites, Hivites, and Jebusites. (He swore to your ancestors that he would give you this land—a land flowing with milk and honey.) For seven days the bread you eat must be made without yeast. Then on the seventh day, celebrate a feast to the Lord. Eat bread without yeast during those seven days. In fact, there must be no yeast bread or any yeast at all found within the borders of your land during this time.
“On the seventh day you must explain to your children, ‘I am celebrating what the Lord did for me when I left Egypt.’ This annual festival will be a visible sign to you, like a mark branded on your hand or your forehead. Let it remind you always to recite this teaching of the Lord: ‘With a strong hand, the Lord rescued you from Egypt.’ So observe the decree of this festival at the appointed time each year.
“This is what you must do when the Lord fulfills the promise he swore to you and to your ancestors. When he gives you the land where the Canaanites now live, you must present all firstborn sons and firstborn male animals to the Lord, for they belong to him. A firstborn donkey may be bought back from the Lord by presenting a lamb or young goat in its place. But if you do not buy it back, you must break its neck. However, you must buy back every firstborn son.
“And in the future, your children will ask you, ‘What does all this mean?’ Then you will tell them, ‘With the power of his mighty hand, the Lord brought us out of Egypt, the place of our slavery. Pharaoh stubbornly refused to let us go, so the Lord killed all the firstborn males throughout the land of Egypt, both people and animals. That is why I now sacrifice all the firstborn males to the Lord—except that the firstborn sons are always bought back.’ This ceremony will be like a mark branded on your hand or your forehead. It is a reminder that the power of the Lord’s mighty hand brought us out of Egypt.”
Israel’s Wilderness Detour
When Pharaoh finally let the people go, God did not lead them along the main road that runs through Philistine territory, even though that was the shortest route to the Promised Land. God said, “If the people are faced with a battle, they might change their minds and return to Egypt.” So God led them in a roundabout way through the wilderness toward the Red Sea. Thus the Israelites left Egypt like an army ready for battle.
Moses took the bones of Joseph with him, for Joseph had made the sons of Israel swear to do this. He said, “God will certainly come to help you. When he does, you must take my bones with you from this place.”
The Israelites left Succoth and camped at Etham on the edge of the wilderness. The Lord went ahead of them. He guided them during the day with a pillar of cloud, and he provided light at night with a pillar of fire. This allowed them to travel by day or by night. And the Lord did not remove the pillar of cloud or pillar of fire from its place in front of the people."
No comments:
Post a Comment