Hebrews:
הפרק 37
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען׃
2 אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם׃
3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃
4 ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם׃
5 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו׃
6 ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי׃
7 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׃
8 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו׃
9 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃
10 ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃
11 ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר׃
12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם׃
13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃
14 ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃
15 וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש׃
16 ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים׃
17 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן׃
18 ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃
19 ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃
20 ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו׃
21 וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש׃
22 ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו׃
23 ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו׃
24 ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃
25 וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃
26 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו׃
27 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃
28 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה׃
29 וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו׃
30 וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא׃
31 ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם׃
32 וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא׃
33 ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף׃
34 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים׃
35 ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו׃
36 והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים׃
English:
Joseph’s Dreams
"So Jacob settled again in the land of Canaan, where his father had lived as a foreigner.
This is the account of Jacob and his family. When Joseph was seventeen years old, he often tended his father’s flocks. He worked for his half brothers, the sons of his father’s wives Bilhah and Zilpah. But Joseph reported to his father some of the bad things his brothers were doing.
Jacob loved Joseph more than any of his other children because Joseph had been born to him in his old age. So one day Jacob had a special gift made for Joseph—a beautiful robe. But his brothers hated Joseph because their father loved him more than the rest of them. They couldn’t say a kind word to him.
One night Joseph had a dream, and when he told his brothers about it, they hated him more than ever. “Listen to this dream,” he said. “We were out in the field, tying up bundles of grain. Suddenly my bundle stood up, and your bundles all gathered around and bowed low before mine!”
His brothers responded, “So you think you will be our king, do you? Do you actually think you will reign over us?” And they hated him all the more because of his dreams and the way he talked about them.
Soon Joseph had another dream, and again he told his brothers about it. “Listen, I have had another dream,” he said. “The sun, moon, and eleven stars bowed low before me!”
This time he told the dream to his father as well as to his brothers, but his father scolded him. “What kind of dream is that?” he asked. “Will your mother and I and your brothers actually come and bow to the ground before you?” But while his brothers were jealous of Joseph, his father wondered what the dreams meant.
Soon after this, Joseph’s brothers went to pasture their father’s flocks at Shechem. When they had been gone for some time, Jacob said to Joseph, “Your brothers are pasturing the sheep at Shechem. Get ready, and I will send you to them.”
“I’m ready to go,” Joseph replied.
“Go and see how your brothers and the flocks are getting along,” Jacob said. “Then come back and bring me a report.” So Jacob sent him on his way, and Joseph traveled to Shechem from their home in the valley of Hebron.
When he arrived there, a man from the area noticed him wandering around the countryside. “What are you looking for?” he asked.
“I’m looking for my brothers,” Joseph replied. “Do you know where they are pasturing their sheep?”
“Yes,” the man told him. “They have moved on from here, but I heard them say, ‘Let’s go on to Dothan.’” So Joseph followed his brothers to Dothan and found them there.
Joseph Sold into Slavery
When Joseph’s brothers saw him coming, they recognized him in the distance. As he approached, they made plans to kill him. “Here comes the dreamer!” they said. “Come on, let’s kill him and throw him into one of these cisterns. We can tell our father, ‘A wild animal has eaten him.’ Then we’ll see what becomes of his dreams!”
But when Reuben heard of their scheme, he came to Joseph’s rescue. “Let’s not kill him,” he said. “Why should we shed any blood? Let’s just throw him into this empty cistern here in the wilderness. Then he’ll die without our laying a hand on him.” Reuben was secretly planning to rescue Joseph and return him to his father.
So when Joseph arrived, his brothers ripped off the beautiful robe he was wearing. Then they grabbed him and threw him into the cistern. Now the cistern was empty; there was no water in it. Then, just as they were sitting down to eat, they looked up and saw a caravan of camels in the distance coming toward them. It was a group of Ishmaelite traders taking a load of gum, balm, and aromatic resin from Gilead down to Egypt.
Judah said to his brothers, “What will we gain by killing our brother? We’d have to cover up the crime. Instead of hurting him, let’s sell him to those Ishmaelite traders. After all, he is our brother—our own flesh and blood!” And his brothers agreed. So when the Ishmaelites, who were Midianite traders, came by, Joseph’s brothers pulled him out of the cistern and sold him to them for twenty pieces of silver. And the traders took him to Egypt.
Some time later, Reuben returned to get Joseph out of the cistern. When he discovered that Joseph was missing, he tore his clothes in grief. Then he went back to his brothers and lamented, “The boy is gone! What will I do now?”
Then the brothers killed a young goat and dipped Joseph’s robe in its blood. They sent the beautiful robe to their father with this message: “Look at what we found. Doesn’t this robe belong to your son?”
Their father recognized it immediately. “Yes,” he said, “it is my son’s robe. A wild animal must have eaten him. Joseph has clearly been torn to pieces!” Then Jacob tore his clothes and dressed himself in burlap. He mourned deeply for his son for a long time. His family all tried to comfort him, but he refused to be comforted. “I will go to my grave mourning for my son,” he would say, and then he would weep.
Meanwhile, the Midianite traders arrived in Egypt, where they sold Joseph to Potiphar, an officer of Pharaoh, the king of Egypt. Potiphar was captain of the palace guard."
No comments:
Post a Comment