Hebrews:
1
ופטרוס ויוחנן עלים יחדו אל המקדש לעת התפלה בשעה התשיעית׃
2.
ואיש אחד פסח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש׃
3.
ויהי כראותו את פטרוס ואת יוחנן באים אל המקדש ויבקש לקחת מאתם צדקה׃
4.
ויסתכל בו פטרוס וגם יוחנן ויאמר אליו הביטה אלינו׃
5.
וישם פניו אליהם בקותו לקחת מאתם דבר׃
6.
ויאמר פטרוס כסף וזהב אין לי אבל את אשר בידי אתננו לך בשם ישוע המשיח הנצרי קום התהלך׃
7.
ויאחז ביד ימינו ויקם אותו ויתחזקו פתאם רגליו וקרסליו׃
8.
ויקפץ ויתהלך ויבא אתם אל המקדש מתהלך ומרקד ומשבח את האלהים׃
9.
ויראהו כל העם מתהלך ומשבח את האלהים׃
10.
ויכירו אותו כי הוא אשר היה ישב לשאל צדקה בשער המקדש המהדר וימלאו שמה ושממון על הנעשה לו׃
11.
ויהי הוא מחזיק בפטרוס וביוחנן וירץ אליהם כל העם אל האולם הנקרא אולם של שלמה וישתוממו׃
12.
וירא פטרוס ויען ויאמר אל העם אנשי ישראל מה אתם תמהים על זאת ומה תסתכלו בנו כאלו אנחנו בכחנו ובחסידותנו שמנו את זה מתהלך׃
13.
אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב אלהי אבותינו הוא פאר את עבדו ישוע אשר אתם מסרתם אותו וכחשתם בו בפני פילטוס כשהיה דן לפטרו׃
14.
אבל אתם כחשתם בקדוש ובצדיק ובקשתם כי יחן לכם איש רצח׃
15.
ואת שר החיים הרגתם אשר האלהים הקימו מן המתים ואנחנו עדיו׃
16.
ולמען אמונת שמו חזק שמו את האיש הזה אשר אתם ראים ומכירים אתו והאמונה אשר לנו על ידו היא העלתה לו את הארכה הזאת לעיני כלכם׃
17.
ועתה אחי ידע אני כי בבלי דעת עשיתם גם אתם גם ראשיכם׃
18.
והאלהים ככה מלא את אשר הגיד מקדם בפי כל נביאיו כי יענה המשיח׃
19.
לכן הנחמו ושובו וימחו חטאיכם׃
20.
למען אשר יבאו ימי רוחה מלפני יהוה וישלח את אשר בשרו לכם מקדם את ישוע המשיח׃
21.
אשר צריך כי יקבלהו השמים עד ימי שוב כל הדברים לתקונם אשר דבר עליהם האלהים בפי נביאיו הקדושים מימי עולם׃
22.
הן משה אמר אל אבותינו נביא יקים לכם יהוה אלהיכם מקרב אחיכם כמני אליו תשמעון ככל אשר ידבר אליכם׃
23.
והיה כל הנפש אשר לא תשמע אל הנביא ההוא ונכרתה מעמיה׃
24.
וגם כל הנביאים משמואל ואשר נבאו אחריו כלם הגידו מראש את הימים האלה׃
25.
אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת האלהים עם אבותינו באמרו אל אברהם ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה׃
26.
לכם בראשונה העמיד האלהים את עבדו ישוע וישלחהו לברך אתכם בשובכם כל איש מרע מעלליכם
"A Lame Man Healed
Now Peter and John went up together to the temple at the hour of prayer, the ninth hour. And a certain man lame from his mother’s womb was carried, whom they laid daily at the gate of the temple which is called Beautiful, to ask alms from those who entered the temple; who, seeing Peter and John about to go into the temple, asked for alms. And fixing his eyes on him, with John, Peter said, “Look at us.” So he gave them his attention, expecting to receive something from them. Then Peter said, “Silver and gold I do not have, but what I do have I give you: In the name of Jesus Christ of Nazareth, rise up and walk.” And he took him by the right hand and lifted him up, and immediately his feet and ankle bones received strength. So he, leaping up, stood and walked and entered the temple with them—walking, leaping, and praising God. And all the people saw him walking and praising God. Then they knew that it was he who sat begging alms at the Beautiful Gate of the temple; and they were filled with wonder and amazement at what had happened to him.
Preaching in Solomon’s Portico
Now as the lame man who was healed held on to Peter and John, all the people ran together to them in the porch which is called Solomon’s, greatly amazed. So when Peter saw it, he responded to the people: “Men of Israel, why do you marvel at this? Or why look so intently at us, as though by our own power or godliness we had made this man walk? The God of Abraham, Isaac, and Jacob, the God of our fathers, glorified His Servant Jesus, whom you delivered up and denied in the presence of Pilate, when he was determined to let Him go. But you denied the Holy One and the Just, and asked for a murderer to be granted to you, and killed the Prince of life, whom God raised from the dead, of which we are witnesses. And His name, through faith in His name, has made this man strong, whom you see and know. Yes, the faith which comes through Him has given him this perfect soundness in the presence of you all.
“Yet now, brethren, I know that you did it in ignorance, as did also your rulers. But those things which God foretold by the mouth of all His prophets, that the Christ would suffer, He has thus fulfilled. Repent therefore and be converted, that your sins may be blotted out, so that times of refreshing may come from the presence of the Lord, and that He may send Jesus Christ, who was preached to you before, whom heaven must receive until the times of restoration of all things, which God has spoken by the mouth of all His holy prophets since the world began. For Moses truly said to the fathers, ‘The Lord your God will raise up for you a Prophet like me from your brethren. Him you shall hear in all things, whatever He says to you. And it shall be that every soul who will not hear that Prophet shall be utterly destroyed from among the people.’ Yes, and all the prophets, from Samuel and those who follow, as many as have spoken, have also foretold these days. You are sons of the prophets, and of the covenant which God made with our fathers, saying to Abraham, ‘And in your seed all the families of the earth shall be blessed.’ To you first, God, having raised up His Servant Jesus, sent Him to bless you, in turning away every one of you from your iniquities.”
No comments:
Post a Comment