Hebrews:
הפרק 6
ויעשו בני ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים׃
2 ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות׃
3 והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו׃
4 ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור׃
5 כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה׃
6 וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל יהוה׃
7 ויהי כי זעקו בני ישראל אל יהוה על אדות מדין׃
8 וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים׃
9 ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם׃
10 ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי׃
11 ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין׃
12 וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל׃
13 ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאתיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף מדין׃
14 ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך׃
15 ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי׃
16 ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד׃
17 ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי׃
18 אל נא תמש מזה עד באי אליך והצאתי את מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך׃
19 וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש׃
20 ויאמר אליו מלאך האלהים קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת המרק שפוך ויעש כן׃
21 וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו׃
22 וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים׃
23 ויאמר לו יהוה שלום לך אל תירא לא תמות׃
24 ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי׃
25 ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת׃
26 ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת׃
27 ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה׃
28 וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה ואת הפר השני העלה על המזבח הבנוי׃
29 ויאמרו איש אל רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן יואש עשה הדבר הזה׃
30 ויאמרו אנשי העיר אל יואש הוצא את בנך וימת כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו׃
31 ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד הבקר אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו׃
32 ויקרא לו ביום ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו׃
33 וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל׃
34 ורוח יהוה לבשה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו׃
35 ומלאכים שלח בכל מנשה ויזעק גם הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם׃
36 ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת׃
37 הנה אנכי מציג את גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל כאשר דברת׃
38 ויהי כן וישכם ממחרת ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים׃
39 ויאמר גדעון אל האלהים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא רק הפעם בגזה יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל׃
40 ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל
English:
"Gideon Becomes Israel’s Judge
The Israelites did evil in the Lord’s sight. So the Lord handed them over to the Midianites for seven years. The Midianites were so cruel that the Israelites made hiding places for themselves in the mountains, caves, and strongholds. Whenever the Israelites planted their crops, marauders from Midian, Amalek, and the people of the east would attack Israel, camping in the land and destroying crops as far away as Gaza. They left the Israelites with nothing to eat, taking all the sheep, goats, cattle, and donkeys. These enemy hordes, coming with their livestock and tents, were as thick as locusts; they arrived on droves of camels too numerous to count. And they stayed until the land was stripped bare. So Israel was reduced to starvation by the Midianites. Then the Israelites cried out to the Lord for help.
When they cried out to the Lord because of Midian, the Lord sent a prophet to the Israelites. He said, “This is what the Lord, the God of Israel, says: I brought you up out of slavery in Egypt. I rescued you from the Egyptians and from all who oppressed you. I drove out your enemies and gave you their land. I told you, ‘I am the Lord your God. You must not worship the gods of the Amorites, in whose land you now live.’ But you have not listened to me.”
Then the angel of the Lord came and sat beneath the great tree at Ophrah, which belonged to Joash of the clan of Abiezer. Gideon son of Joash was threshing wheat at the bottom of a winepress to hide the grain from the Midianites. The angel of the Lord appeared to him and said, “Mighty hero, the Lord is with you!”
“Sir,” Gideon replied, “if the Lord is with us, why has all this happened to us? And where are all the miracles our ancestors told us about? Didn’t they say, ‘The Lord brought us up out of Egypt’? But now the Lord has abandoned us and handed us over to the Midianites.”
Then the Lord turned to him and said, “Go with the strength you have, and rescue Israel from the Midianites. I am sending you!”
“But Lord,” Gideon replied, “how can I rescue Israel? My clan is the weakest in the whole tribe of Manasseh, and I am the least in my entire family!”
The Lord said to him, “I will be with you. And you will destroy the Midianites as if you were fighting against one man.”
Gideon replied, “If you are truly going to help me, show me a sign to prove that it is really the Lord speaking to me. Don’t go away until I come back and bring my offering to you.”
He answered, “I will stay here until you return.”
Gideon hurried home. He cooked a young goat, and with a basket of flour he baked some bread without yeast. Then, carrying the meat in a basket and the broth in a pot, he brought them out and presented them to the angel, who was under the great tree.
The angel of God said to him, “Place the meat and the unleavened bread on this rock, and pour the broth over it.” And Gideon did as he was told. Then the angel of the Lord touched the meat and bread with the tip of the staff in his hand, and fire flamed up from the rock and consumed all he had brought. And the angel of the Lord disappeared.
When Gideon realized that it was the angel of the Lord, he cried out, “Oh, Sovereign Lord, I’m doomed! I have seen the angel of the Lord face to face!”
“It is all right,” the Lord replied. “Do not be afraid. You will not die.” And Gideon built an altar to the Lord there and named it Yahweh-Shalom (which means “the Lord is peace”). The altar remains in Ophrah in the land of the clan of Abiezer to this day.
That night the Lord said to Gideon, “Take the second bull from your father’s herd, the one that is seven years old. Pull down your father’s altar to Baal, and cut down the Asherah pole standing beside it. Then build an altar to the Lord your God here on this hilltop sanctuary, laying the stones carefully. Sacrifice the bull as a burnt offering on the altar, using as fuel the wood of the Asherah pole you cut down.”
So Gideon took ten of his servants and did as the Lord had commanded. But he did it at night because he was afraid of the other members of his father’s household and the people of the town.
Early the next morning, as the people of the town began to stir, someone discovered that the altar of Baal had been broken down and that the Asherah pole beside it had been cut down. In their place a new altar had been built, and on it were the remains of the bull that had been sacrificed. The people said to each other, “Who did this?” And after asking around and making a careful search, they learned that it was Gideon, the son of Joash.
“Bring out your son,” the men of the town demanded of Joash. “He must die for destroying the altar of Baal and for cutting down the Asherah pole.”
But Joash shouted to the mob that confronted him, “Why are you defending Baal? Will you argue his case? Whoever pleads his case will be put to death by morning! If Baal truly is a god, let him defend himself and destroy the one who broke down his altar!” From then on Gideon was called Jerub-baal, which means “Let Baal defend himself,” because he broke down Baal’s altar.
Gideon Asks for a Sign
Soon afterward the armies of Midian, Amalek, and the people of the east formed an alliance against Israel and crossed the Jordan, camping in the valley of Jezreel. Then the Spirit of the Lord clothed Gideon with power. He blew a ram’s horn as a call to arms, and the men of the clan of Abiezer came to him. He also sent messengers throughout Manasseh, Asher, Zebulun, and Naphtali, summoning their warriors, and all of them responded.
Then Gideon said to God, “If you are truly going to use me to rescue Israel as you promised, prove it to me in this way. I will put a wool fleece on the threshing floor tonight. If the fleece is wet with dew in the morning but the ground is dry, then I will know that you are going to help me rescue Israel as you promised.” And that is just what happened. When Gideon got up early the next morning, he squeezed the fleece and wrung out a whole bowlful of water.
Then Gideon said to God, “Please don’t be angry with me, but let me make one more request. Let me use the fleece for one more test. This time let the fleece remain dry while the ground around it is wet with dew.” So that night God did as Gideon asked. The fleece was dry in the morning, but the ground was covered with dew."
No comments:
Post a Comment