Hebrews:
הפרק 26
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה׃
2 וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃
3 גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃
4 והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃
5 עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃
6 וישב יצחק בגרר׃
7 וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא׃
8 ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃
9 ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה׃
10 ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם׃
11 ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃
12 ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃
13 ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד׃
14 ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃
15 וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃
16 ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד׃
17 וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם׃
18 וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו׃
19 ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים׃
20 ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו׃
21 ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה׃
22 ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃
23 ויעל משם באר שבע׃
24 וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי׃
25 ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר׃
26 ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו׃
27 ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃
28 ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃
29 אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃
30 ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃
31 וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃
32 ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃
33 ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה׃
34 ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי׃
35 ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃
English:
"David Spares Saul Again
Now some men from Ziph came to Saul at Gibeah to tell him, “David is hiding on the hill of Hakilah, which overlooks Jeshimon.”
So Saul took 3,000 of Israel’s elite troops and went to hunt him down in the wilderness of Ziph. Saul camped along the road beside the hill of Hakilah, near Jeshimon, where David was hiding. When David learned that Saul had come after him into the wilderness, he sent out spies to verify the report of Saul’s arrival.
David slipped over to Saul’s camp one night to look around. Saul and Abner son of Ner, the commander of his army, were sleeping inside a ring formed by the slumbering warriors. “Who will volunteer to go in there with me?” David asked Ahimelech the Hittite and Abishai son of Zeruiah, Joab’s brother.
“I’ll go with you,” Abishai replied. So David and Abishai went right into Saul’s camp and found him asleep, with his spear stuck in the ground beside his head. Abner and the soldiers were lying asleep around him.
“God has surely handed your enemy over to you this time!” Abishai whispered to David. “Let me pin him to the ground with one thrust of the spear; I won’t need to strike twice!”
“No!” David said. “Don’t kill him. For who can remain innocent after attacking the Lord’s anointed one? Surely the Lord will strike Saul down someday, or he will die of old age or in battle. The Lord forbid that I should kill the one he has anointed! But take his spear and that jug of water beside his head, and then let’s get out of here!”
So David took the spear and jug of water that were near Saul’s head. Then he and Abishai got away without anyone seeing them or even waking up, because the Lord had put Saul’s men into a deep sleep.
David climbed the hill opposite the camp until he was at a safe distance. Then he shouted down to the soldiers and to Abner son of Ner, “Wake up, Abner!”
“Who is it?” Abner demanded.
“Well, Abner, you’re a great man, aren’t you?” David taunted. “Where in all Israel is there anyone as mighty? So why haven’t you guarded your master the king when someone came to kill him? This isn’t good at all! I swear by the Lord that you and your men deserve to die, because you failed to protect your master, the Lord’s anointed! Look around! Where are the king’s spear and the jug of water that were beside his head?”
Saul recognized David’s voice and called out, “Is that you, my son David?”
And David replied, “Yes, my lord the king. Why are you chasing me? What have I done? What is my crime? But now let my lord the king listen to his servant. If the Lord has stirred you up against me, then let him accept my offering. But if this is simply a human scheme, then may those involved be cursed by the Lord. For they have driven me from my home, so I can no longer live among the Lord’s people, and they have said, ‘Go, worship pagan gods.’ Must I die on foreign soil, far from the presence of the Lord? Why has the king of Israel come out to search for a single flea? Why does he hunt me down like a partridge on the mountains?”
Then Saul confessed, “I have sinned. Come back home, my son, and I will no longer try to harm you, for you valued my life today. I have been a fool and very, very wrong.”
“Here is your spear, O king,” David replied. “Let one of your young men come over and get it. The Lord gives his own reward for doing good and for being loyal, and I refused to kill you even when the Lord placed you in my power, for you are the Lord’s anointed one. Now may the Lord value my life, even as I have valued yours today. May he rescue me from all my troubles.”
And Saul said to David, “Blessings on you, my son David. You will do many heroic deeds, and you will surely succeed.” Then David went away, and Saul returned home."
No comments:
Post a Comment