Hebrews:
הפרק 14
ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃
2 וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃
3 ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃
4 ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃
5 ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃
6 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃
7 ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃
8 אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃
9 אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃
10 ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃
11 ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃
12 אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃
13 ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃
14 ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃
15 והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃
16 מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃
17 ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃
18 יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃
19 סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃
20 ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃
21 ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃
22 כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃
23 אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃
24 ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃
25 והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃
26 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃
27 עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃
28 אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃
29 במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃
30 אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃
31 וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃
32 ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃
33 ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃
34 במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃
35 אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃
36 והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃
37 וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃
38 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃
39 וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃
40 וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃
41 ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃
42 אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃
43 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃
44 ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃
45 וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃
English:
"The People Rebel
Then the whole community began weeping aloud, and they cried all night. Their voices rose in a great chorus of protest against Moses and Aaron. “If only we had died in Egypt, or even here in the wilderness!” they complained. “Why is the Lord taking us to this country only to have us die in battle? Our wives and our little ones will be carried off as plunder! Wouldn’t it be better for us to return to Egypt?" Then they plotted among themselves, “Let’s choose a new leader and go back to Egypt!”
Then Moses and Aaron fell face down on the ground before the whole community of Israel. Two of the men who had explored the land, Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh, tore their clothing. They said to all the people of Israel, “The land we traveled through and explored is a wonderful land! And if the Lord is pleased with us, he will bring us safely into that land and give it to us. It is a rich land flowing with milk and honey. Do not rebel against the Lord, and don’t be afraid of the people of the land. They are only helpless prey to us! They have no protection, but the Lord is with us! Don’t be afraid of them!”
But the whole community began to talk about stoning Joshua and Caleb. Then the glorious presence of the Lord appeared to all the Israelites at the Tabernacle. And the Lord said to Moses, “How long will these people treat me with contempt? Will they never believe me, even after all the miraculous signs I have done among them? I will disown them and destroy them with a plague. Then I will make you into a nation greater and mightier than they are!”
Moses Intercedes for the People
But Moses objected. “What will the Egyptians think when they hear about it?” he asked the Lord. “They know full well the power you displayed in rescuing your people from Egypt. Now if you destroy them, the Egyptians will send a report to the inhabitants of this land, who have already heard that you live among your people. They know, Lord, that you have appeared to your people face to face and that your pillar of cloud hovers over them. They know that you go before them in the pillar of cloud by day and the pillar of fire by night. Now if you slaughter all these people with a single blow, the nations that have heard of your fame will say, ‘The Lord was not able to bring them into the land he swore to give them, so he killed them in the wilderness.’
“Please, Lord, prove that your power is as great as you have claimed. For you said, ‘The Lord is slow to anger and filled with unfailing love, forgiving every kind of sin and rebellion. But he does not excuse the guilty. He lays the sins of the parents upon their children; the entire family is affected—even children in the third and fourth generations.’ In keeping with your magnificent, unfailing love, please pardon the sins of this people, just as you have forgiven them ever since they left Egypt.”
Then the Lord said, “I will pardon them as you have requested. But as surely as I live, and as surely as the earth is filled with the Lord’s glory, not one of these people will ever enter that land. They have all seen my glorious presence and the miraculous signs I performed both in Egypt and in the wilderness, but again and again they have tested me by refusing to listen to my voice. They will never even see the land I swore to give their ancestors. None of those who have treated me with contempt will ever see it. But my servant Caleb has a different attitude than the others have. He has remained loyal to me, so I will bring him into the land he explored. His descendants will possess their full share of that land. Now turn around, and don’t go on toward the land where the Amalekites and Canaanites live. Tomorrow you must set out for the wilderness in the direction of the Red Sea.”
The Lord Punishes the Israelites
Then the Lord said to Moses and Aaron, “How long must I put up with this wicked community and its complaints about me? Yes, I have heard the complaints the Israelites are making against me. Now tell them this: ‘As surely as I live, declares the Lord, I will do to you the very things I heard you say. You will all drop dead in this wilderness! Because you complained against me, every one of you who is twenty years old or older and was included in the registration will die. You will not enter and occupy the land I swore to give you. The only exceptions will be Caleb son of Jephunneh and Joshua son of Nun.
“‘You said your children would be carried off as plunder. Well, I will bring them safely into the land, and they will enjoy what you have despised. But as for you, you will drop dead in this wilderness. And your children will be like shepherds, wandering in the wilderness for forty years. In this way, they will pay for your faithlessness, until the last of you lies dead in the wilderness.
“‘Because your men explored the land for forty days, you must wander in the wilderness for forty years—a year for each day, suffering the consequences of your sins. Then you will discover what it is like to have me for an enemy.’ I, the Lord, have spoken! I will certainly do these things to every member of the community who has conspired against me. They will be destroyed here in this wilderness, and here they will die!”
The ten men Moses had sent to explore the land—the ones who incited rebellion against the Lord with their bad report— were struck dead with a plague before the Lord. Of the twelve who had explored the land, only Joshua and Caleb remained alive.
When Moses reported the Lord’s words to all the Israelites, the people were filled with grief. Then they got up early the next morning and went to the top of the range of hills. “Let’s go,” they said. “We realize that we have sinned, but now we are ready to enter the land the Lord has promised us.”
But Moses said, “Why are you now disobeying the Lord’s orders to return to the wilderness? It won’t work. Do not go up into the land now. You will only be crushed by your enemies because the Lord is not with you. When you face the Amalekites and Canaanites in battle, you will be slaughtered. The Lord will abandon you because you have abandoned the Lord.”
But the people defiantly pushed ahead toward the hill country, even though neither Moses nor the Ark of the Lord’s Covenant left the camp. Then the Amalekites and the Canaanites who lived in those hills came down and attacked them and chased them back as far as Hormah."
No comments:
Post a Comment